משנה תורה, מצוות לא תעשה קל״ב

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

132 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מאכול פגול, והפגול הוא קרבן שהפסידתו המחשבה בשעת שחיטתו או בשעת הקרבתו וחשב האיש שהתעסק בהקרבתו שיאכל ממנו אחר זמנו, וכמו שבארו באור שלם בשני מזבחים דף כ"ז. ואולם האזהרה מאכול פגול הוא אמרו לא יאכל כי קדש הוא כמו שבארנו במצוה שלפני זאת. ואולם העונש למדנו אותו מאמרו בפגול בפ"ב דף כ"ט ואם האכל יאכל מבשר זבח השלמים ובאה הקבלה בזה הפסוק שהוא ידבר בקרבן שהפסידה אותו המחשבה בעת הקרבתו, והוא יקרא פגול, ובאמרו האכל אמנם רצה כשחשב עליו שיאכל ממנו ביום השלישי. אמר כוף אזנך לשמוע במחשב על זבחו שיאכל ממנו ביום השלישי הכתוב מדבר שהוא יפסל בזאת המחשבה, ומי שאכל ממנו אחר זאת המחשבה חייב כרת מאמרו והנפש האוכלת ממנו עונה תשא, ואמר בנותר ואוכליו עונו ישא. ובגמרא כריתות דף ה' אמרו אל תהא גזרה שוה קלה בעיניך שהרי פגול מגופי תורה ולא למדנו הכתוב כי אם בגזרה שוה ויליף עון עון מנותר כתיב הכא עונה תשא וכתיב התם ואוכליו עונו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת, ומי שאכל גם כן פגול בשגגה יביא חטאת קבועה. וכבר התבארו משפטי פגול ונותר במקומות רבים מסדר קדשים. ואתה תצוה, שם:

132 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פִּגּוּל – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל הַפִּגּוּל. וּפִגּוּל הוּא קָרְבָּן שֶׁחָשַׁב עָלָיו הַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב מַחְשֶׁבֶת פְּסוּל בִּשְׁעַת זְבִיחָה אוֹ הַקְרָבָה. וּפְסוּל הַמַּחְשָׁבָה הוּא כְּגוֹן שֶׁהִסְכִּים בְּדַעְתּוֹ בְּעֵת הַזְּבִיחָה אוֹ בְּעֵת הַהַקְרָבָה שֶׁיֹּאכַל מֵאוֹתוֹ קָרְבָּן אַחַר זְמַן הַמֻּגְבָּל לַאֲכִילָתוֹ, אוֹ יַקְטִיר מִמֶּנּוּ מַה שֶׁטָּעוּן הַקְטָרָה אַחַר זְמַן הַמֻּגְבָּל לְהַקְטָרָה, שֶׁאֲכִילַת הַמִּזְבֵּחַ וַאֲכִילַת אָדָם הַכֹּל נִשְׁמָע בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה. וּבֵאֵר הַכָּתוּב, שֶׁהָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשָּׂא עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ז יח וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל וכו' וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא, וּנְשִׂיאַת הֶעָוֹן בְּכָאן הוּא כָּרֵת, כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד בַּגְּמָרָא זבחים כח ב בִּגְזֵרָה שָׁוָה. וְאוּלָם אַזְהָרָתוֹ כְּלוֹמַר הַלָּאו הַמְפֹרָשׁ עַל זֶה מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ שֶׁנִּזְכַּר בְּכָאן, הוּא מָה שֶׁכָּתוּב בַּמִּלּוּאִים שמות כט לד לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פסחים כד א שֶׁאוֹתוֹ הַכָּתוּב כּוֹלֵל בְּאַזְהָרָה כָּל מָה שֶׁנִּפְסַד מִן הַקֳּדָשִׁים וְאֵין רָאוּי לְאָכְלוֹ כְּמוֹ הַנּוֹתָר וְהַפִּגּוּל. וּכְמוֹ כֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ע"ז סו א שֶׁנִּכְלְלוּ בְּאַזְהָרַת דברים יד ג לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה שֶׁדָּרְשׁוּ חולין קיד ב כֹּל שֶׁתִּעַבְתִּי לָךְ הֲרֵי הוּא בְּבַל תֹּאכַל. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, נֹאמַר שֶׁהָאֶחָד לְתוֹסֶפֶת לָאוִין, וְזֶה הַפָּסוּק שֶׁבְּכָאן יְדַבֵּר בְּעֹנֶשׁ הָאוֹכְלוֹ שֶׁכֵּן בָּא לָנוּ הַפֵּרוּשׁ עָלָיו. וְזֶה שֶׁאָמַר ויקרא ז יח וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כְּלוֹמַר, שֶׁחָשַׁב עָלָיו לְאָכְלוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁכֵּן דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה זבחים כט א וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל וכו' פִּגּוּל הוּא, כֹּף אָזְנְךָ לִשְׁמֹעַ בִּמְחַשֵּׁב עַל זִבְחוֹ שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהוּא נִפְסָד בְּזֹאת הַמַּחְשָׁבָה. וְהָאוֹכְלוֹ חַיָּב כָּרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא. וְנֶאֱמַר בַּנּוֹתָר שם יט ח וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ יְיָ חִלֵּל וְנִכְרְתָה, וְגָמְרִינַן לֵיהּ בִּכְרֵתוֹת בִּגְזֵרָה שָׁוָה שֶׁאָמְרוּ שָׁם ה א אַל תְּהִי גְּזֵרָה שָׁוָה קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי פִּגּוּל אֶחָד מִגּוּפֵי הַתּוֹרָה וְלֹא לִמְּדוֹ הַכָּתוּב אֶלָּא בִּגְזֵרָה שָׁוָה, דְּיָלֵף עָוֹן עָוֹן מִנּוֹתָר מָה לְהַלָּן כָּרֵת אַף כָּאן כָּרֵת. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. הַיְּסוֹד אֲשֶׁר בָּנִינוּ תְּחִלָּה שֶׁאָמַרְנוּ כִּי עִנְיְנֵי הַקָּרְבָּן לְהַכְשִׁיר מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אִישׁ וּלְצַיֵּר בְּנַפְשָׁם מִתּוֹךְ הַפְּעֻלָּה שֶׁבֵּין יָדָם רֹעַ הַחֵטְא וְטוּב דַּרְכֵי הַיֹּשֶׁר, עַל כֵּן מִהְיוֹת עִקַּר סִבָּתוֹ שֶׁל דָּבָר הַמַּחְשָׁבוֹת הָיָה רָאוּי לְהִפָּסֵל בְּמַחְשָׁבָה הַנְּטוּיָה בּוֹ מִן הַיֹּשֶׁר בְּכָל מַעֲשָׂיו. וְזֶה דָּבָר בָּרוּר קָרוֹב אֶל הַשֵּׂכֶל לַמּוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה זבחים מג א שֶׁאֵין חִיּוּב כָּרֵת אֶלָּא לְאוֹכֵל מִן הַקָּרְבָּן הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לָאָדָם אוֹ לַמִּזְבֵּחַ מִמֶּנּוּ. אֲבָל מִן הַחֵלֶק מִמֶּנּוּ שֶׁמַּתִּיר הַקָּרְבָּן אֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת מִשּׁוּם פִּגּוּל. כֵּיצַד? הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִן הַדָּם מִקָּרְבָּן שֶׁנִּתְפַּגֵּל אֵין חַיָּב עָלָיו כָּרֵת מִשּׁוּם פִּגּוּל שֶׁהֲרֵי הַדָּם הַחֵלֶק הַמַּתִּיר הַקָּרְבָּן הוּא, שֶׁאַחַר זְרִיקַת הַדָּם הָאֵמוּרִין מֻתָּרִין לִקָּרֵב וְלֹא קֹדֶם לָכֵן, וּמִכָּל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת לוֹקִין עָלָיו. אֲבָל הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִן בְּשַׂר הַקָּרְבָּן אוֹ אֲפִלּוּ מִן הָאֵמוּרִין חַיָּב כָּרֵת מִשּׁוּם פִּגּוּל, שֶׁהַדָּם הוּא הַמַּתִּיר הָאֵמוּרִין לַמִּזְבֵּחַ, וְאַחַר מַתִּיר רִאשׁוֹן אָנוּ הוֹלְכִין בְּדִין זֶה לְחַיֵּב הָאוֹכֵל בְּכָל הַשְּׁאָר, וּלְפִיכָךְ חַיָּב הָאוֹכֵל אַף מִן הָאֵמוּרִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן גַּם כֵּן מַתִּירִין הַבָּשָׂר לָאָדָם אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁאַחַר הַדָּם שֶׁהוּא מַתִּיר רִאשׁוֹן אָנוּ הוֹלְכִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְכֵן מִנְחָה שֶׁנִּתְפַּגְּלָה, הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִשְּׁיָרֶיהָ חַיָּב מִשּׁוּם פִּגּוּל, אֲבָל הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִן הַקֹּמֶץ שֶׁלָּהּ אוֹ מִן הַלְּבוֹנָה שֶׁהֵן הַמַּתִּירִין אֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּמִכָּל מָקוֹם לוֹקֶה עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאֵלּוּ הֵן הַדְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל לְעוֹלָם, הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה וְהַדָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ וְהַיַּיִן וְהַמְּנָחוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת כֻּלָּן, שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהֶן קֹמֶץ לְהַתִּירָן, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין חוּץ מִמֶּנּוּ אֵין חַיָּבִין מִשּׁוּם פִּגּוּל עָלָיו. וְלֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע גַּם כֵּן אֵין חַיָּבִין עָלָיו. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא דַּם הָאָשָׁם מַתִּירוֹ? הַתְּשׁוּבָה שֶׁאֵין תָּלוּי בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא אֲשָׁמוֹ הַיּוֹם וְלֹג אַחַר כַּמָּה יָמִים. וְכֵן מֵעִנְיַן הַמִּצְוָה מָה שֶׁאָמְרוּ גַּם כֵּן, שֶׁהַמַּקְרִיב הַמְחַשֵּׁב מַחְשֶׁבֶת פִּגּוּל עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר שם ז יח לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ, וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמַדְנוּ שם כט ב שֶׁבִּכְלַל זֶה אַזְהָרָה לְמַקְרִיב שֶׁלֹּא יְחַשֵּׁב מַחְשֶׁבֶת פְּסוּל, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ נֶחְשָׁב מֵחֶשְׁבּוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה לָאוִין לְפִי שֶׁהוּא כְּעֵין סְנִיפִין לְלָאו אַחֵר שֶׁהוּא נֶחְשָׁב בַּלָּאוִין, וְהוּא מָה שֶׁכָּתוּב בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים ויקרא כב כא כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ. וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בכורות לג ב מִשָּׁם לָאו לְמֵטִיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים. וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם מצוה רפז. וְגַם הָעִנְיָן גַּם כֵּן שֶׁל מְחַשֵּׁב פְּסוּל כְּעֵין הַמַּטִּיל מוּם הוּא נֶחְשָׁב, וּלְפִיכָךְ לֹא חֲשַׁבְנֻהוּ מִן הַחֶשְׁבּוֹן, וּמִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ לוֹקֶה עַל זֶה לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֶלָּא מַחְשָׁבָה בִּלְבַד. וְיֶתֶר דִּינֵי הַמַּחְשָׁבוֹת אֵי זוֹ מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת, כְּגוֹן מַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם וּמַחְשֶׁבֶת מָקוֹם וּמַחְשֶׁבֶת זְמַן, וּבְאֵיזֶה קָרְבָּן וּבְאֵיזוֹ עֲבוֹדָה, כְּגוֹן שְׁחִיטָה, זְרִיקָה, קַבָּלָה, הוֹלָכָה, וְכָל פְּרָטֵי דִּינֵי הַפִּגּוּל וְגַם נוֹתָר הַדּוֹמֶה לוֹ, מְבֹאָרִים בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים מִסֵּדֶר קָדָשִׁים. וְנוֹהֵג אִסּוּר אֲכִילַת הַפִּגּוּל בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, אֲפִלּוּ יִשְׂרְאֵלִים, שֶׁדֶּרֶךְ כְּלָל אֲסָרַתּוּ הַתּוֹרָה לַכֹּל, בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל כַּזַּיִת מִמֶּנּוּ בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ פַּעֲמַיִם מצוה קח, קכא שֶׁקָּרְבַּן שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה וְיוֹרֵד לְפִי עֲנִיּוּת וָעֹשֶׁר נִקְרָא קָבוּעַ.

1 שלא לאכול פיגול, שנאמר "המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא" ויקרא ז,יח; והוא בכרת.